פסק-דין בתיק עפ"ג 5268-01-12

נגד המערערים הוגש כתב אישום בת"פ 38502-09-10 (בימ"ש השלום בכפר-סבא) וביום 16.6.11 החליט בימ"ש קמא לזכות את המערער 1 מעבירות של איומים בצוותא, יריות באזור מגורים והדחה בחקירה, וכך גם את המערער 2, אלא שאת המערער 1 הרשיע בימ"ש קמא בעבירות של הכשלת שוטר ונהיגה בזמן שכרות.

הערעור מכוון כלפי החלטת בימ"ש קמא מיום 19.12.11 לחייב את המשיבה לפצות את המערער 1 בסכום של 20,000 ש"ח בגין שהייתו במעצר במשך 270 יום ואת המערער 2 בסכום של 15,000 ש"ח בגין שהייתו במעצר במשך 270 יום כאשר בימ"ש קמא לא הורה על פיצוי המערערים בגין הוצאות הגנה שנגרמו להם, ואשר על פי הסכם שהוצג בפנינו מדובר בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

ב"כ המערערים טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר לא ייחס את המשקל הראוי למחדלי החקירה, במיוחד בכל הקשור לבירור טענת האליבי שהעלו המערערים כבר בשלב הראשון של חקירותיהם, אשר גרמו, בנוסף לחוסר האמון המלא בעדות המתלונן, לזיכויים של המערערים.

כמו כן טוען ב"כ המערערים כי גם אם מדובר היה בזיכוי מחמת הספק, ולא כך הם פני הדברים, הרי לאור ההלכה שנפסקה בע"פ 7770/10 טורי נ' מדינת ישראל, מן הראוי היה לפסוק, למזער, למערערים פיצוי בגין תקופת המעצר בשיעור 50 אחוז מהפיצוי המקסימאלי, וזאת בנוסף לפיצוי בגין הוצאות ההגנה שנגרמו להם.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור ולהגדלת סכום הפיצוי שנפסק למערערים, וטוענת כי מדובר היה בזיכוי מחמת הספק וביהמ"ש קמא, אשר שמע את הראיות בסופם החליט לזכות את המערערים מהאשמות שיוחסו להם בכתב האישום ואשר גרמו למעצרם, הביא בחשבון את כל הנתונים, לרבות את מחדלי החקירה ומשכך אין מקום להגדלת סכום הפיצוי שנפסק לכל אחד מהמערערים.

לטענתה, צדק בימ"ש קמא כאשר אבחן בין המערערים באשר לגובה הפיצוי שכן מערער 1 הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר ונהיגה בזמן שכרות, גם אם אלה לא גרמו למעצרם, כפי שטוען ב"כ המערערים.

לאחר שעיינו בהכרעת הדין נושא בקשת המערערים לפצותם בגין ימי מעצרם והוצאות ההגנה שנגרמו להם, אכן עולה מרישא גזר-הדין ומהסיפא כי מדובר בזיכוי אך מגוף פסק הדין, לפחות בשני מקומות (כמו סעיף 8 להכרעת הדין) עולה כי מדובר בזיכוי מחמת הספק.

גם אם מדובר בזיכוי מחמת הספק, הרי לאור ההלכה שנפסקה בע"פ 7770/10 טורי נ' מדינת ישראל, מן הראוי להגדיל את סכום הפיצוי שפסק בימ"ש קמא לטובת כל אחד מהמערערים ואיננו רואים מקום לאבחן בין המערער 1 למערער 2 שכן העבירות בהן הורשע המערער 1 לא הביאו למעצרו עד תום ההליכים.

גם אם החזקתם של המערערים במעצר עד תום ההליכים נבחנה על ידי שתי ערכאות ולא שונתה, הרי בסופו של יום זוכו המערערים בשל מחדלי חקירה של המשיבה, אשר אלמלא הם ייתכן והם היו מזוכים בשלב מוקדם יותר, למזער, לאחר עדותו של המתלונן, ולא היו נעצרים לתקופה כה ארוכה.

לאור כל האמור לעיל, אנו מוסיפים על הפיצוי שנפסק למערער 1 בגין ימי מעצרו סכום של 20,000 ש"ח ומוסיפים על הפיצוי שנפסק למערער 2 בגין ימי מעצרו סכום של 25,000 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישולמו למערערים תוך 21 יום ואם לא ייעשה כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

באשר לפיצוי המערערים בגין הוצאות ההגנה שנגרמו להם - הרי בהתחשב בהסכם שהוצג בפנינו, אנו מחליטים כי המערער 1 יפוצה בסכום של 10,000 ש"ח והמערער 2 יפוצה בסכום של 15,000 ש"ח בתנאים שנקבעו לעיל.

סכומי הפיצוי ישולמו למערערים תוך 21 יום מהיום באמצעות בא כוחם עו"ד שלומי בלומנפלד, ויישלחו לחשבון בבנק מרכנתיל דיסקונט מס' 17, חשבון 87424 סעיף 650, על שם עו"ד יונינה בלומנפלד בכתובת רח' אלנבי 25 א' חיפה.

<#4#>

ניתן והודע היום ט' ניסן תשע"ב, 01/04/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערערים.